מסע אסייה 2026- יום 70.
70 יממות וקצת שאני מסתובב ברחבי המזרח.
עם תרמיל, עייפות טובה וסיפור על כל תחנה.
קוריאה ניסתה ללמד אותי לנשום עמוק,
להבין שלא כל דבר צריך להיאמר בקול.
ואז באה יפן. בום. כמו אהובה ישנה שפותחת את הדלת בחלוק עם חיוך. ואומרת: איך ידעתי שתחזור.
יפן היא דרמה מהלכת, מנומסת מדי, מדויקת מדי,
עד שאתה מגלה משהו חדש! שמכונת השתייה ברחוב מציעה לך מרק חם בפחית בשלוש לפנות בוקר. בחיי, זו מדינה שאתה לא מבין, לא שולט בה,
אבל מתאהב בה כל יום מחדש.
מוזרה, מצחיקה, ממכרת.
וכמו כל אהבה אמיתית:
קצת מוציאה אותך מדעתך. וקצת מחזירה אותך לעצמך.
בתמונה: ראמן שעושה לי עיניים ביפן במחיר של תאילנד! (5 שח!!)
