אצל הבודהיסטים במישורים הגבוהים בעולם לא טובלים, להבדיל מאצלנו פעולה זו לא מקובלת, בעצם זו סתירה לבודהיזם שם הכל מבוסס על גלגולי נשמות. יענו אין מה לטבול כי זו לא לידה אלא גלגול נשמה מאדם אחד לרך שנולד.
אצלנו היהודים, 
הכל בהגזמה(כרגיל?) וטובלים כמעט כל מה שזז ולא זז.
שניה וחצי לפני יום כיפור. או בכל בוקר מוקדם גם מקובל. כלי מטבח חדשים ביום יום ולפני ניקוי הפסח. נשים במהלך החודש וכאלו שהחליטו להמיר את דתם, אז חלק מהגיור, מחייב טבילה במים טבעים(ים, אגם, נהר, מעיין, מקווה של מי גשם) אסור במים שאובים. כשהעקרון הוא, מים מטהרים ומשילים מאיתנו את הליכלוך והטומאה שליקטנו הן חומרית והן פיזית, ולאחר הטבילה מתחיל סוג של דף חדש.
אצל השכנים המוסלמים אין טבילה קלאסית, אבל יש “וודוא”, שהיא שטיפת חלקי הגוף לפני התפילה, פעולה שהיא שכיחה בכניסה למסגדים בהם ברזי מים זמינים לשטיפתם בעיקר של האוזניים, פנים, רגליים וידיים.
בגלל תנאי המדבר, אם אין מים בשפע, המאמין רשאי לנקות בעזרת החול, לפני התפילה.
אצל הנוצרים הטבילה חשובה מאד ומהווה חלק בסיסי באמונתו, היא אחת מ-7 הסקרמנטים (המעשים-סמלים) באמונתו של הנוצרי. הנצרות רואה בהקפת הגוף במים מעשה על-טבעי, השוטפת את הנטבל מן החטא הקדמון. הכנסת הגוף למים, מסמלת את הטבעתה של הנפש מהעבר(דומה לעקרון היהודי) ומסמלת את לידתה החדשה של נפש טהורה ונקייה.
א- קיצר, כמעט כל הדתות מתות על שחייה ומים, אבל לא מסוגלות להודות בזה, וסתם הסיפו לזה נופח רוחני…
אני בעד לטבול תמיד, טמא או לא, בבוקר ובערב, עם בגדים או בלי, עם אנשים או בלי, כי מים מטהרים תמיד ולא משנה מה הסיבה.
כי לא תמיד צריך סיבה…
(תמונה למעלה, מעץ החיי את כל חייו, במי אגם זכים במישורי צפון סקוטלנד)
