ישנם דברים רבים אותם אקח מהתקופה האחרונה
ישנם דברים מדהימים שלא אשכח.
וישנם דברים שלמדתי מחדש.
בזמן שמגיפה “משתוללת בחוץ”, ושדות התעופה היו סגורים (באארור:), הייתי מעל שלושה חודשים ללא שמש ישירה שחיממה אותי. הטמפ נעו בין מינוס 35 ל4 פלוס ורוחות שהשתוללו ויכלו להעיף בניין ולשגע בנאדם בעוצמות של 100-150 קמש. גרתי במקומות שיש רק בסרטי טבע נדירים, וראיתי תופעות טבע שלא ידעתי שקיימות. אבל בעיקר
זכיתי להכיר בני אדם. והאנשים שהיו מסביבי למזלי, בערו מחום ודאגו לכל צרותיי.
רכבתי כ 2500 קמ ברחבי יוון. על אופנוע כה יפיוף וחזק שלקח אותי לאן שבקשתי, חציתי את יוון, לרוחבה ולרוחבה ובעיקר פגשתי דמויות שיש רק בספרים ובאגדות. המשכתי לחוג הקוטב ופגשתי תרבויות שיש רק בגדר שמועות. נורבגיה הייתה חמה וקרה ומלאת אור בשבילי. תושבי הצפון הרחוק היו לי לבית ולביהס של החיים. את איי פארו המיוחדים לא אשכח לעולם. קשיחותם של התושבים עם הנוף הפראי שמסביב זו משימה בלתי אפשרית במילים לתאר.
היו לי מאחורי הקלעים, מס עקרונות שכל הזמן דאגתי שיבעבעו בראשי ובליבי. בעיקר בימים לא קלים, חשוכים, ובודדים. וללא ספק הם ששמרו עלי בכל הזמן.
חופש, אהבה וקבלת האחר.
הא כן, וגם לא לא לא ולא להקשיב לחדשות מהארץ, 99% היה פייק ושטיפת מוח מוחלטת לגבי המגפה. במציאות, זה תמיד היה משעשע ועצוב לראות איך המצב בשטח הפוך לחלוטין, ממה שנאמר בארץ.
אין נשק חזק יותר מאהבה שאתה מקבל ומעניק בחזרה.
לשתוק ולהקשיב לאחר, פעולות שמעוררי הערצה.
ואין דבר ערכי וקדוש יותר מחופש.
חפרתי מספיק, כרגיל, מקווה שנתראה בארץ ממש עוד שניה.
ואז
היידה לבריכה, להרצאות ולקצת שמש…
“להתערבב ולא להיבלע רושם בתוך יומן מסע”
