בשבילי, זו פעם ראשונה שאני על התפר הדק במקום קיצוני בעונת המעבר. בכל יום משהו חדש קם לתחייה ונולד לחיים. בכל יום מרבד חדש של פרחים מקומיים צובע את הירוק שמסביב, בכל פינה פטריות מתחילות לבצבץ וכאילו הבמאי מסמן לי חכה כמה ימים ותראה את ההצגה הכי טובה באזור.
החווה בא אני גר, מבודדת. הטבע הוא עצום, זו המדינה הגדולה באירופה וכמות התושבים לא רבה. אין תחבורה ציבורית לכאן והכל כאן או ברגל או בנסיעה של שעה לעיר הגדולה. זו מדינה שקשה לחלקאות בגלל הקרקע הסלעית אז העיקר כאן זה עצים ואגמים, ועוד אגמים. היא אינה מרהיבה כמו נורבגיה זה נכון, אבל היא שקטה, ירוקה ומאד לא סבלניים כאן לאלו שלא שומרים על הטבע.
חלוציי בעלי הכנף שתמיד מבקרים באביב בישראל הגיעו לסוף מסעם והם כאן בצפון. להקות ענק של אווזי בר, וכמובן עגורים, ענקי הכנף וארוכי המקור נוחתים אצלנו בשדה בכל בוקר, שזה לפי האמונה המקומית מבשר על מזל טוב.
ואני? אמש בדרכי למגדל עץ הצפרות המקומי שם אני מבלה לא מעט, וניתן לראות לאופק בציפורים הנודדות. שם בקומה עליונה מנסה להבין האם טוב לי כאן או לא, נעים לי ולהישאר או שצריך להמשיך במסע. התשובות מסרבות לנחות, מה שכן הגיע הוא קולה של הבוסית שקראה לי לבוא ושארד כבר מהמגדל הזה! כי זה הזמן הוא לקפה ומאפה - יעני FIKA. בשוודיה זו מילה עם משמעות ולא סתם רשת בתי קפה בתל אביב. פיקה זו מילה עתיקה המבטאת את האירוח השוודי על קפה+משהו מתוק, ולא מסרבים אחרת מסתבכים:)
בנתיים, יושב ומדבר עם השכנים החביבים על חרא של סוסים, ביצים של אווזים ואיך בכל העולם תמיד יהיה את אותו שכן נודניק,
אבל במקביל בלי לספר להם, מפנטז על "פיקה" עם בירה וחברים בתלאביב.
