חודש ימים בערבות סקנדינביה.
ועוד 2 שבועות (כנראה) חוזר לארץ.
באחת הערים בהן חלפתי בטרמפים לאורכה של המדינה, החלטתי להתפנק בביקור לא שגרתי ולחגוג את 30 הימים אצל המכשפה המקומית.
שמה אמילי, והמוניטין שלה הולך לפניה בטוב ליבה, כשפייה הביזאריים ופיזור חיוכים לכל מבקר. בתור גבר סקפטי מוצהר וגאה בתעלולי הכשפים הלכתי על זה ובקשתי קריאה בקלפי טארוט.
היי! אמרתי כשנכנסתי עם זימזום הפזמון הגאוני "תריסר מכשפות סגולות", בליווי הטרינג טרונג של פעמון הדלת. היא מיד הבחינה בזר שנכנס ושאלה אותי לשלומי ומהיכן אני?
עניתי שאני תל אביבי שבמדינת ישראל.
מגניב ממש, וברוך הנמצא זר יקר. מרחוק באת אלי, לעונג הוא ואיך אני יכולה לעזור? ענתה לי בחן, אמילי המכשפה השוודית.
אשמח שתקראי לי בקלפים.
ואיזו שאלה תרצה לשאול? כי הרי לא חושפים תקלפים לפני ששואלים. הוסיפה תוך כדי שהיא מערבבת שם איזו עיסה ירוקה בצלחת. לא עניתי לה, לא מסתדר עם שאלות קשות ומחייבות
,אז המשכתי לבחון את פינות החנות המכושפת. לפתע היא הגיחה מאחד הוילונות ואמרה לי בחיוך אינסופי ובלחש מוזר, א.זה לא מנומס לא לענות למכשפה ו ב. אתה יודע שאתה תחזור לכאן עוד היום. עניתי, כנראה שלא, יש לי אוטובוס עוד מס דק.(חיה בסרט מלמלתי)
היא ציחקקה צחוק מקפיץ ונעלמה בחזרה מעבר לוילון. טוב אמרתי, מספיק קריפי בשבילי , אני זז. נקסט.
מגיע לתחנת האוטובוס, הודעה בשלט האלקטרוני שיש עיכוב של חצי שעה. נא להמתין. לא חולפות 10 שניות, וגשם התחיל עם רוחות מוזרות. אין סיכוי שזה קורה לי.
פתאם הודעה מהארץ בנייד, "אם אתה מוצא מרווה לבנה תביא..."
מאיפה אני מביא את המרווה המזורגגת הזו. חולפות להן מס דקותיים ואני שוב בחנות של המכשפה אמילי.
לא מוצא אותה, עד שלפתע היא שוב עושה לי תקטע עם הוילון ומפתיעה אותי מאחור. שלגופה סוודר ענק מצמר בצורת חלוק, בצבע סגול ארוך המנגב את הריצפה. היי זר יקר, אמרתי או לא? והגישה לי את מגש המרווה הלבנה.
איך ידעת? שאלתי, (ומתכנן את נתיב הבריחה המהיר ביותר החוצה תוך כדי.)
לא ענתה רק ציחקקה ונעלמה שוב מאחורי הוילון...
הסוף טוב, לא לדאוג
מצאתי מרווה לבנה.
וכן, אמילי אמיתית.
מחר! ממשיך למדינה חדשה, אנשים חדשים ואולי מכשפות חדשות:)
