110 יממות בדרכים.
לתאילנד הגעתי אחרי 3 חודשי חורף קשוחים, והמעבר לאיים הטרופים מלווים בהתאקלמות בעיקר למזג האויר. תמיד כשאני מתנחל לי בכפר בו אני זר, אוהב אני לשוטט ברדיוס של שעה מסביב, וסופג את המקום, את וייב והיכן ישנם נק עם תיירים מערביים, שאדע לברוח מהם.
היום בהליכה למצולות הג’ונגל, ידעתי שיהיה חם מאד והתכוננתי מראש עם ביגוד ומים מתאימים.
אחרי כמה שעות, הלחות ליחחה והשמש חיממה, בעיקר בהליכה. ועדיין היערות מדהימים בעושר טבעי אינסופי, וחיות היער מגיחות לעיתים כדי לבדוק מי המוזר שהגיע לשכונתם.
לאחר כמה שעות פגשתי מקומי, סוג של מדריך תיירים, בלי להכירני שלף מים והציע לי עם מיני קידה חביבה. מה לכל הרוחות, אני כדי כדי כך נראה מותש שאלתי את עצמי? לא, התברר לי אחכ. אלו הם התאילנדים, כמעט תמיד יחייכו גם כשבחוץ 300 מעלות וירצו לעזור בנועם גם עם 100 אחוזי לחות.
חזרתי לכפר אחרי היום המיוזע, והבנתי שהגעתי למקום שאפשר לקרוא לו בית זמני.
כי זו התחנה האחרונה לפני שאני חוזר לישראל.
שבת שלום
