יום השואה 2023.
בשבילי הוא שונה מכל מה שהרגשתי בעבר.
בחודשים האחרונים נדדתי בגרמניה, גרתי ליד מחנות ריכוז, לנתי עם משפחות מזרח גרמניות שעברם מהול בדם יהודי אירופה, גנבתי שיחה קצרה עם אנטישמים עד שהם שיעממו אותי, מילא היה משהו מעניין בדבריהם, אבל כלום. ולעולם לא הסתרתי את מוצאי, ההפך התגאתי, כיצד עמנו שרד בגבורה השמדת עם. וכן, הרגשתי רוב הזמן נוח בחברת הגרמנים. למדתי המון בעיקר בדילוגיי בטרמפים וברכבות, בין המחנות. זו מדינה שכיום היא אימפרייה לרגשות אשם, ובעבר הייתה מודל עולמי להשמדת עמים ותרבויות.
היה לי חשוב לקבל מידע על התקופה לא דרך העיניים הישראליות והלא אובייקטיביות, אלא רציתי את הצד של האמא הגרמנייה ששלחה את בנה שלא חזר, למלחמה שלא רצתה.
בביקורי האחרון במחנה הריכוז דכאו, שהוא סוג של בה"ד 1 באותם שנים, סוג של מכללה רשמית ללימודי עינויים, סבל, וריכוז והשמדה בעיקר של גרמנים-נוצרים, קומוניסטים, אירופאים, שליש יהודים והרבה הומואים. שם גם אסרו את האסירים "הסלבז" של אותן שנים, אלו שלא הצליחו להתנקש בהיטלר, קיבלו שם יחס מיוחד.
לקראת יציאתי מהאזור היהודי במחנה, ביקשתי מאחת המבקרות שתצלם אותי, היא הסכימה. כשהביטה במסך הנייד היא הבחינה במשהו שלא נתן לה מנוח.
והיא שאלה, אתה מדבר עברית? כן עניתי. אני יהודי מישראל.
היא צילמה, שתקה לרגע והחלה לבכות.
אני מיד שאלתי מה קרה?
היא לא הסכימה לענות והפנתה את גבה.
כנראה באה מבית יהודי חשבתי, ומשהו נגע בה.
אז לא.
היא החלה לשתף אותי ומתברר, שהיא באה מבית של נאצים(סבא) ועבר משפחתה הציף אותה בבושה ודמעות ולראשונה פגשה דובר עברית ועוד במחנה ריכוז. היא ניגבה את דמעותייה, אני רק רציתי ללכת משם כי באמת לא ידעתי איך להתמודד איתה.
ואז היא שאלה שאלה שגרמה לי לעצור.
תגיד, למה אתה פה?
מילא אנחנו פה לומדים מן העבר, אבל למה אתה כאן? איך אתה מסוגל לעמוד ולהסתובב במקום שהיה גהנום?
לא יודע, עניתי לה.
האם זה צורך שלי, אחרי סיפוק פורנוגרפי של מאורעות העבר?
אולי בכלל זה מיותר כל הביקורים במחנות?
אפשר אולי ללמוד ולחקור על העבר בלי המראות הלא נתפסים והלא אנושיים הללו.
מעניין אם עוד מישהו הרגיש כך?
אני לא יודע אם אבקר שוב במחנות המוות. בגרמניה כן, במחנות כנראה שלא...
