הרגע הזה, לפני המראה ליעד רחוק שטרם טוייל, וזהו רבותיי, רגע קסום.
ואז אני מביט בה ומחייך והיא מביטה בי בחזרה עם חיוך ממזרי, ומשדרת לי “אכלת אותה מותק” אתה שלי.
אני והמפה של נפאל\ סין מתמזמזים בטירוף כבר שעות…
***
בנתיים, אני מבחין כיצד כולם מתכוננים לחגים, לצום, לקניות, בגדים ולמציאות “ההגיונית” של רובנו.
ושוב הבנתי משהו ששכחתי ממזמן, שאני כנראה במציאות אחרת, חי בסוג של יקום מקביל, שם ההגיון לא בשיאו ולא מצטיין לעולם, אלא הרצונות של הלב מובילים.
הרצון לחיות כאן ועכשיו ולא מה יקרה בעוד איקס זמן, זו הדרך שלי בחודשים הקרובים.
הרצון לעצור הכל ועכשיו! להרים אנדברקס באמצע הח(ג)יים. שהגשם יתפוס אותי לא מוכן, שהמנה שהזמנתי תהה חריפה עד שבא לי למות, לא לדעת מה קורה מחר, ללכת לאיבוד, להכיר צורות חיים חדשות ולהיזכר שזמנים במס מקומות בעולם הם המלצה בלבד
לא מבין לאן (כמעט) כולם רצים כל הזמן, לעוד נכס, לעוד כסף, לעוד מצווה, לעוד ריבוע בבטן, לעוד מרתון, לעוד תואר, לעוד ספר, לעוד אישה, לעוד זוגיות, לעוד לעוד לעוד לעוד…
כמה אפשר כל הזמן לרדוף אחרי מה שיש לנו כבר, אני מת לשאול את כמעט כולם אבל לא מעז, אז רק תוהה בקול.
איך אנחנו שוכחים לחיות ולהבין שכל יום שעובר אין להשיב. “זה הכל שאריות של החיים”, כתב ע.רייכל הגאון. וזה תלוי רק בנו איך השאריות הללו יזינו אותנו, לטובה או לרעה. האם זו הדרך? ואללה, אין לי שמץ, ולא יודע אם למישהו יש תשובה אמיתית וטובה.
מה שבטוח, שאלו החיים האמיתיים שלי.
***
יומן מסע: נפאל-טיבט-סין(סצ’ואן,חואן,גונאשי) יוצא לדרך, ואשמח לשתף אתכם במראות וחוויות, חפירות וכמובן התרגשויות:)
אצלול על גבי אופנוע, רכבות, טרמפים ואוטובוסים עמוק לתוך המצולות של המזרח הרחוק, אם אתם באזור תנו סימן,
ואם יש לכם טיפים והמלצות, תמיד אשמח לשמוע.
זזתי לניילן בנתיים את בת זוגתי למסע
