1.5.10 – האימונים לא היו קלים, עברתי כמה שבועות של אימונים לא פשוטים, אישיים מאד, סזיפיים וארוכים. האימונים כללו רכיבות של 80-100 ק”מ ברצף של כמה ימים וכל זאת עם אופניים ששוקלים 40 ק”ג כמעט כמו המשקל המתכונן(45 ק”ג) שיהיה במהלך המסע…
מטרת האימונים הייתה, חוץ מלהתחזק ברגליים, הייתה גם לבדוק את תקינות הציוד וכיצד אני מתמודד עם קשיים שמתגלים תוך כדי רכיבות ארוכות בארץ זרה, לבד ובלי תמיכה לוגיסטית.
על כן, מספר פעמים האימון הסתיים בלינה בפארק הירקון בשק”ש בתוך האוהל, ולמחרת ב05:00 כבר לעלות על האופניים ולחזור דרומה, מרחק של 100 ק”מ.
אחת הרכיבות זכורה לי היטב – רכיבה ברוח מדברית, שרבית ומייבשת כזו שיש רק לפני פסח, יום מאתגר מאד לרכיבה עם רוחות חזקות וראות אפס בגלל האובך הכבד.
כמעט והתקשרתי לאחי הצעיר שיבוא ויאסוף אותי מצומת בית קמה, כשבחור חביב במזדה כסופה ומאד קרירה! כפי שהרגשתי שהוא פתח את חלונו, וכמעט קפצתי לרכבו מרוב התמכרות רגעית לאוויר הצונן שעטף אותי.
“תגיד אתה נורמלי? גם אני רוכב אופניים ולפעמים יש ימים שעדיף להישאר בבית. מה נסגר אתך? רוצה מים? רוצה טרמפ?” שאל אותי הבחור החביב בטון פיקודי משהו.
באותו רגע הבנתי שכנראה אני נמצא בעיצומו של אימון קשה וקיצוני, אבל נתן לי כוחות לעוד שעה בכדי להגיע בשלום לביתי.
20.5.10 – אורזים:
התכנון היה לצאת עם 4 תיקי סבל (Panniers) שמורכבים על צידי האופניים, והם מורכבים על סבל יעודי (Bicycle rack). ישנו כלל ברזל שאני מנסה לעמוד בו במסעות מסוג זה, והוא: לעולם לא לצאת עם התיקים מלאים לגמרי. אחרת יהיו מספר בעיות וקטעים מעצבנים של זריקת יקר ערך ציוד תוך כדי הטיול. התיקים האחוריים הכילו את האוהל, שק”ש, בגדי רכיבה, סט של בגדים להחלפה ובגדים חמים (2 זוגות גרביים, 2 זוגות תחתונים וזהו!) למה כ”כ קצת? פשוט אין מקום וזה היופי לדעתי. לכל דבר מתרגלים ולפעמים ככל שיש לך מעט ככה אתה מרוויח בגדול:)) התיקים הקדמיים והקטנים יותר נשאו את כלי המטבח, אוכל וכל מיני כלי עבודה לאופניים ולשוטף. בכדי לא להקשות על הרכיבה רוב הפריטים הכבדים היו מאחור.
האופניים היו מדגם – TREK 4500 מאד פשוטים ובסיסיים, הם אומנם משומשים אבל מערכות הבלמים, גלגלי שיניים, והצמיגים היו חדשים.
הייתי צריך להתאים את אופניי ואת עצמי לסוג כזה של טיול שלעולם לא התנסיתי בו לכן היה צורך בירידה לפרטים הכי קטנים שיש. להתכונן להכין אוכל בתנאי שטח עם כמות מוגבלת של מים, להקים אוהל לא תמיד במקומות מסודרים ונוחים. (אתרי בנייה, יערות, חופים, נהרות, תחנות רכבות נטושות וכו’).
כמובן שמירה על היגיינה בסיסית אחרת הייתי חוזר לארץ לאחר שבוע עם קלקול קיבה.
מסע מסוג זה מבוסס על לינה בשטח, (90% אחוז מהזמן ישנתי בטבע) וכמעט ללא ביקורים במלונות או גסט-האוסים. לכן החלטתי “לפנק” את עצמי במספר קילוגרמים נוספים של מזון “איכותי”- אורז מלא, פסטה וקינואה, סט של תבלינים שיתנו קצת טעם ושמן זית לתת קצת תחושה של בית.
“צריך לבוא בגישה שונה לגמרי, לדעתי. עם בטחון עצמי גבוה מאד וכמויות אינסופיות של אנרגיות חיוביות”- אמר לי חבר נפאלי ותיק…
21.5.10-טיסה.יוון
זהו! ההכנות הסתיימו ונותרו כמה שעות לטיסה, לא הצלחתי להירדם, הלכתי לשירותים כל שעה, בדקתי את השעון כל חצי שעה, ווידאתי כל רבע שעה שהציוד שלי מוכן, בקיצור לחץ…
ההתרגשות הייתה בשיאה וגם הפרידה מהורים לא הייתה פשוטה.
אתונה – העיר הראשונה במסע. שם התארחתי אצל סטודנטית, גבוהה מאד, מתוקה מאד ונחמדה ברמות שלא הכרתי…
לאחר 2 דקות בדירתה הצנועה בלב אתונה, היא פונה אלי: ” צוריאל, אני תכף יוצאת לעבודה, אז כאן המקלחת, פה האוכל, נתראה אח”כ “. מצאתי את עצמי בלב אתונה בדירתה של סטודנטית צעירה שנתנה לי את מפתחות ביתה לשעות הקרובות, הייתי בהלם ודי לא הבנתי מה קורה? ולמה? מאחר והייתי תשוש מהטיסה, אז החלטתי להמשיך במחשבותיי להתרוצץ בראשי שכבר מזמן היה על הכרית.
לאחר יומיים באתרי התיירות של אתונה המשכתי לדרכי לכיוון מזרח יוון, כ- 500 ק”מ רכיבה. שם תכננתי לעלות על מעבורת שתיקח אותי לאיטליה כ 6-8 שעות הפלגה.
נתראה בשבילים…
צורי קינג
